רחלי גזית Rachel Gazit

לפני מספר חודשים קיבלתי טלפון מחברה: "רחלי, חברה שלי עורכת בר-מצווה לבן שלה והיא רוצה להכין חמסות עם ברכות וקישוטים לאורחים. היא רוצה לקשט את החמסות בדֶקָלִים של ורדים קטנים, היכן היא יכולה להשיג? " טלפונים למספר חנויות יצירה שאני מכירה העלו שכרגע, אין בנמצא- לא ורדים, לא בגודל הרצוי ולא במחיר מתאים. הכוונה לתת לאורחים מתנה עבודת יד ריגשה אותי וכהרגלי, דיברתי מהר מדי (מצב בעייתי כי השכל לא מספיק להשיג את הלב ואת הפה) ואמרתי " יאללה, אם היא רוצה פרחים - אני יכולה לצייר לה". זהו, דיברתי ואין דרך חזרה. השכל שלי, שידע כמה עבודה אחרת מחכה לי, הלך להתבייש בפינה על כך שהוא אולי חכם אבל לא ספורטיבי בעליל. עובדה, שוב הפה המהיר והלב הרך שלי השיגו אותו. ובאמת לאחר מספר ימים, נחתו על שולחני כמה עשרות(!) חמסות המחכות לפרוח. כשצריך לעבוד על כזו כמות, עובדים בסרט נע: פורסים את כל החמסות על השולחן (לא צילמתי), מציירים עלים על כולן (לא צילמתי), מוסיפים את הורדים (צילמתי, חכו רגע) ולאחר הייבוש- מברכים "שהחיינו". התקלה הקלה (עוד בחיים, לא עברה אצלי עבודה בלי איזו תקל

For a shortened English version kindly scroll down. לפני כשבועיים הצטרפתי לקומנת "המפתח ליצירה" וכבר נערך מפגש קומונה (כל זה לכבודי? באמת, לא הייתן צריכות..."). המפגש היה מצויין- כי מה כבר יכול להיות רע: כמה עשרות (!) בנות שיוצרות בתחומי עניין שדומים לשלי, אוכל תוצרת בית ומשחק החלפות ? אז זהו, שהחלפות זה משהו שמאד מרתיע אותי והתלבטתי רבות אם בכלל להשתתף במשחק: "... מה אני יכולה לתת למשהיא שהכל יכולה לעשות בעצמה?... איך אקלע לטעם אם אני לא יודעת מי המקבלת?" התלבטתי והתייסרתי רבות. במשך כשבועיים כל יום היה לי רעיון אחר מה לעשות ואחד אחרי השני, הם נפסלו רק מהפחד והלחץ (כניראה שממש טוב לי בחיים אם אני נכנסת להסטריה ממשחק החלפות). היום האחרון הגיע וכבר לא היתה ברירה ואי אפשר היה לדחות למחר את מה שראוי היה שיעשה אתמול ובכל מקרה צריך להיום. ועדיין לא ידעתי מה אכין. ואז, מיד אחרי שאספתי את הגאון מביה"ס, והוא הזכיר לי שאוטוטו טו' בשבט, אצנו לנו יחד למשתלה. בחרנו עציץ קרמיקה ירקרק ושתילים של אמנון ותמר (אני אומרת "בחרנו" אבל, האמת שאני עמדתי שם, לחוצה

for Engllish- scroll down. כשהתחלתי לצייר במשיכת מכחול אחת - לפני 6.5 שנים לא העלתי בדעתי את האפשרות לחבר בין תחום העניין החדש והמלהיב שנגלה לי לבין תחום העניין הותיק והאהוב - עיצוב אלבומים. כבר ציירתי על כל סוגי המשטחים: עץ, נייר, נרות, קירות, ארונות חשמל, כל זכוכית, פרגולות, רהיטים, שטיחי PVC, תיקים, מזוודות ובגדים ובכל זאת, לקח לי המון זמן לעשות את החיבור לסקראפ שהיום ניראה לי ממש מתבקש. בפוסט הקודם העלתי מספר דוגמאות לשילובים אפשריים בין הטכניקה שהמוטו שלה: "כל אחד יכול לצייר" לבין עולם עיצוב האלבומים שהמוטו שלו, בעיני, הוא: "הכל אפשרי". בעקבות ההתעניינות שלכן בלימוד הטכניקה, הוזמנתי להתארח בחנות מסטיקים של דפי המקסימה, ברעננה, להעביר 2 סדנאות (זהות) להיכרות ולימוד בסיס הטכניקה תוך התאמתה לתחום הסקראפ. הסדנאות יערכו ביום שישי 5/2 בשעה 9:30 בבוקר וביום שלישי 9/2 בשעה 18:30 בערב. חשוב שתגיעו בזמן כי הסדנא תארך כ- 5 שעות! מחיר סדנא - 250 ש"ח  כולל חומרים !!!  כל מה שתזדקקו לו עבור הציור - תקבלו ממני. כל מה שתזדקקו לו מתחום הסקראפ - בחסות מסטיקים .

the English version integrated with the Hebrew one. Kindly scroll your way down. אוי, איך אני מקנאה באמנים של פעם: לשבת בקפה כסית, להתהולל עד כלות ואז, כשהמוזה מגיעה, להיכנס לסטודיו בסערה ולהישאר שם עד שסערת היצירה שוכחת. בלי אוכל, בלי ילדים וחוגים וכביסה, אפילו בלי בני זוג. יצירה נ ט ו ! האמת, אני לא יודעת אם כך באמת הם חיו, אבל כשמדברים עליהם, על האמנים של פעם, בארץ או בחו"ל, לשם הדמיון שלי נושא אותי. ואני? אני מגדירה את עצמי אומנית היי-טק (או אולי זה דווקא לואו-טק) יש שעות עבודה מוגדרות ובהן צריך ליצור. אין פריבילגיה של מוזה. יש פרויקט, יש דד-ליין ואין חוכמות! זה לא אומר שאני לא במיטבי דווקא בצורה הזו, אבל בכל מקרה, אני לא יכולה להרשות לעצמי שום צורה אחרת, למשל - לדחות עבודה עד שהמוזה תבוא. כי מה יהיה אם היא לא תבוא? אם היא בדיוק עסוקה? אם אני אצלה בממתינה? אבל כשאני עושה דברים לא כי צריך, אלא כי אני רוצה, (וזה קורה, זה רק מאד מבלבל כשהתחביב הוא גם המקצוע וגם דרך חיים) או אז, אני מרשה לעצמי להיות אמנית במובן הold fashion של המילה ולחכות לגברת מוזה שתבוא להתארח (את ההתהול