רחלי גזית Rachel Gazit

for the english version kindly scroll down. thanks " וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט   וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת יְהוָה " ( הושע ב 21– 22 .) יומן הכנות לחתונה שהכנתי עבור רחלי, בחורה מקסימה שהתארסה לאחרונה. מכיוון שלכלה לעתיד יש הכנות רבות לקראת החתונה, היומן מחולק לשני שערים עיקריים: ההכנות לחתונה עצמה והקניות לבית המשותף (הנדוניה). כל שער מחולק לתת נושאים המסומנים בלשוניות מעוטרות סרטים שונים להתמצאות קלה:  (כדאי להקליק על התמונות להגדלה) התגיות עשויות קארדסטוק קראפט (מעין בריסטול עבה בצבע חום-טבעי) ומוחתמות בדיו סימן מים: במקומות המתאימים הדבקתי מעטפות בהן היא יכולה לשים כרטיסי ביקור או פרסומים שהיא רוצה לזכור: בעמודים המיועדים לתכנון ימי 7 הברכות הכנתי לה טבלה בה תוכל לכתוב את כל הפרטים שצריך לזכור: מה היא ובני המשפחה לובשים בכל יום, היכן נערכות הארוחות וכד':   כמו ביומן של רביד , גם כאן תפרתי את הכריכה מבד דמוי עור שיהיה חזק ועמיד בתיק ובטנה מבד כותנה בהדפס פרפרים.

for the english version kindly scroll down. thanks. לא יודעת איך נשמטה לי הרשומה הזו ולא התפרסמה... לפני כמה חודשים גלי חגגה יום הולדת. במקום ספר שמן, הוחלט הפעם, להכין לה כרית טלאים, בה כל משתתפת תכין טלאי אחד שבהמשך יאוחדו וייתפרו לכרית אחת. כדי שלא יהיה בלגן בעיניים הוחלט על צבעוניות אחידה - חום, ורוד ושמנת. צילום: יעל יניב רציתי להכניס בטלאי הקטן שלי (10*10ס"מ) את הדברים העיקריים שגלי מייצגת בעיניי (אמהות, אהבה ונתינה) ואת האיחולים שלי לשנה הקרובה (בעיקר הרחבת המשפחה). לצורך כך העתקתי מהבלוג שלה תמונה מקסימה של שני ילדיה היפים בים: Original image "גזרתי" את הילדים מהרקע בתוכנת "צייר": Figures   were derived   from the background והדפסתי את התמונה בגווני ספיה על בד גולמי.  I changed the   colors   to   sepia   tones "רגע, רגע, רגע..." אני שומעת אתכן צועקות "איך הדפסת את התמונה על הבד?... זה בד מיוחד למכונה?... איך הוא עבר במדפסת?..." ובכן, בנות, טוב ששאלתן (-:  גם אני התלבטתי בסוגיה איך להדפיס על בד ומכיוון שהפתרו

עמוד באלבום הוא כמו התפאורה בתאטרון: השחקנית (התמונה) במרכז הבמה, עטופה בתאורה, בתפאורה הנכונה ובטקסט מדויק, שיחד מדגישים את האישיות הקסומה ומספרים את סיפורה שמסתכל אלינו (ועלינו) מהדף. אני אוהבת להיות בתפקיד היוצרת שמעצבת את הדפים כך שיספרו את הסיפור בקולה של התמונה (להבדיל מאסכולה של עיצוב הדף מבחינה אסתטית אבל ללא קשר לסיפור שבתמונה). מסיבה זו החלטתי שלא להשקיף מן המרפסת, אלא, להשתתף בהחלפת דף מעוצב בניצוחה זיקוקית . בחלקי נפלה הזכות לעצב דף ליעל , או יותר נכון לבתה היפה, בחגיגת יום הולדתה. מכיוון שיעל שלחה ה מ ו ן תמונות, יכולתי לבחור כרצוני. אבל הילדה יפה ופוטוגנית והיו המון תמונות שאהבתי. אז התלבטתי... חשבתי... החלטתי... ואז שיניתי את דעתי...  כדי להקל על עצמי חזרתי למילים שיעל צירפה לתמונות. קראתי אותן והפכתי בהן משל הייתי רש"י בכבודו ובעצמו והחלטתי  שלא להתפתות לפתח תמונה אחת מקסימה שתתמקד ביופי של הילדה או במעשה הספציפי שרואים בתמונה אלא לספר את סיפור חגיגת יום ההולדת בגן. כדי להצליח לספר סיפור שלם בעמוד אחד בחרתי כמה תמונות, סידרתי אותן יחד, בגדלים שונים, בהשראת מגי

יומן מסע שהכנתי ליום ההולדת של רביד   (ותודה לגלי מגליש :-) על ה"שידוך") כדי שילווה אותה במסע החדש אליו היא יוצאת בימים אלו . ה מחשבה, האמת, הייתה קצת אגואיסטית- רביד כותבת כל כך יפה, שלא רציתי ש"בטעות" המילים שלה לא יתועדו בזמן אמת. חוץ מזה ידעתי שאני רוצה לתת לה מתנה שתשרה  מצד אחד,  תחושה של אהבה מתוך חברות ולא אהבה שתלויה במצב, ומצד שני לתת תחושה של  "יש אנשים שנמצאים בשבילי ואיתי" אשר תקרוץ לה מכל דף, במיוחד ברגעים הפחות נעימים. את הכריכה תפרתי מבד דמוי עור עם בטנת כותנה בהדפס פרפרים. על העטיפה מסגרת בה תוכל לשים תמונה של בני המשפחה ונדמה לי ש יעל יניב צילמה איזו תמונה אחת טובה, או 700!!!   את היומן חילקתי לחודשים. תחושת הבטן שלי אמרה: עד אוגוסט רביד מסיימת את המסע בהצלחה (בדיעבד מסתבר, שזה גם פרק הזמן שהיא חושבת עליו). לכל חודש הדבקתי דף מלוח שנה ומעטפה בה תוכל להכניס מסמכים רלוונטיים לבד.  לבד הבלטתי את הנקודות! לא חסכתי D-: והדבקתי את טילדה על קרטון קורנפלקס ש"עיבה" אותה כראוי  המשך במובן הכי אופטימי של

האישה והחיוך חגגו יום הולדת. מכירות את השיר של חיים חפר: יש יום הולדת לחדוה הקטנה מה נקנה לה, מה נקנה לה מתנה? לבחורה מודרנית כך אומרים לא מספיקה רק הפיגורה כי בחורה מודרנית כך אומרים צריכה תרבות וגם קולטורה. משהו חשמלי, משהו אוטומטי, איזה ניילון בריא, איזה פלסטיק סימפטי, איזה משהו טוב וחזק , שתהיה מבסוטה עד הגג . באמת רציתי שמימי תהיה מבסוטה עד הגג מהמתנה שלי, רק שלא היה לי מושג מה להכין לה. שיחת התייעצות עם מוקד "דפי לעזרה תמיד" הזכירה לי שמימי אוהבת מטריושקות.  אחד הדברים שאני הכי אוהבת לקרוא עליהם בבלוגים השונים הוא תהליך החשיבה וההשראה של היוצרות בדרך לתוצאה הסופית. את תהליך החשיבה שלי מאד קשה לדברר כי הוא דומה למשוואה מתמטית כשבמקום מספרים, עומדות  משני צידי המשוואה- אסוציאציות וכל אסוציאציה מובילה למשוואת אסוציאציות חדשה. זה נראה בערך כך: מימי= מטריושקות. מטריושקה=בובה. איזו בובה להכין לה? מאיזה חומר? = אני בכלל לא רוצה להכין לה בובה! מה כן? = צריך לחשוב על מוצר פרקטי שישלב מטריושקה. איזו השראה מטריושקה מעלה בי? = פרחים... צבע שחור... חיוך (וחיוך=מימי. מעול

למרות שהפלטפורמה של בלוגספוט לא מאפשרת מענה ישיר לתגובות שבסוף כל פוסט, אני שמחה לראות שאתן מגיבות ולא מתביישות לשאול שאלות ולבקש בקשות וכך נוצר לו דיאלוג, קצת איטי, נכון, אבל קיים וחשוב (לי) מאד. תודה על כל תגובה ושאלה, הרבה הרבה יותר נעים לכתוב כשמרגישים (קוראים) את הפידבק (-: בנות רבות ביקשו קישורים לנושא קיפולי המגבות שהעליתי בפוסטים האחרונים. לכלבלב שהכנתי אין הדרכה ברשת (אני, בכל אופן, לא מצאתי). מה שיש זו תמונה מתוך אתר שמוכר מגבות כאלה מקופלות. פשוט בהיתי כמה זמן בתמונה עד שפענחתי איך עושים את זה. אלה  האתר והתמונות . לקיפולים אחרים דווקא יש המון הדרכות ברשת. הנה קישור  לאתר  עם כמה הדרכות. גיגול של המילים towel folding  וגם towel origami יניב לכם עוד המון תוצאות. התמכרות מהנה. כולם היו בני :-)

המתנות שקיבלתי מהבנות במפגשי הגלגולים מהפוסט הקודם, כל-כך מרגשות ומקסימות שהן מצדיקות פוסט אישי ומיוחד: מפיצ'ולה השנונה והמקסימה (שהיא הראשונה שגילתה לי את המגבות כחומר גלם ליצירה) קיבלתי מארז תיוני פירות (אח... אם רק הייתי יודעת איך לצלם את הריח שלו...) את העוגיות המדהימות שצרפה לתיונים- לא הספקתי לצלם בטרם נטרפו. ע"י בני-הבית. במהלך הערב היא גם צילמה כמה תמונות "אווירה" שיהיו מצונזרות לנצח אחרת המשתתפות יאושפזו בכפייה... לסמיילי  אכן יש חיוך מדהים ורעיונות מדליקים שאני ממש אוהבת (גם את הרעיונות וגם את הבחורה), והיא צבעה וניקדה במיוחד בשבילי 3 עציצונים מתוקים: ומימי הנפלאה הביאה לי מגשון פח מצויר (אותנטי מרוסיה) יחד עם שקית פקאנים מהעץ שלה: ושקית תפוזים אורגנים ומפתים: והייתה שם גם אחת היוצרות היותר מקוריות ומוכשרות שאני מכירה, הלא היא שמיים ירוקים  שהייתה אחראית מורל (אני מתארת לעצמי שהיא "קצת" תסתייג מההגדרה שלי, אבל מה לעשות שכשאני שומעת את הצחוק המתגלגל שלה, אני מיד נדבקת?!) הן והבנות האחרות הביאו, בנוסף לכל הנזכר לעיל, גם אוכל מעולה וחֶבְר